חרבות הגלשן שלכם הן מרכיב חיוני לגלישה על הגלים. החרבות גורמות לגלשן ללכת ישר ולא להחליק על הצד, ומאפשרים לך הגולש לעשות חיתוכים על הגל. על פניו, כל הנושא נראה פשוט אך במציאות המדע שסובב את החרבות שאנחנו שמים על הגלשנים הוא מסובך מאד. אל תתנו לזה להרחיק אתכם. בהמשך הכתבה יינתנו לכם הכלים להבין כיצד החרבות עובדות וכיצד להגיע לקונסטרוקציה הנכונה מבחינתכם. חרבות גלשני הגלים עברו כמה שינויים מהותיים בסגנון ובהתקדמות טכנולוגית לאורך כל היסטוריית גלישת הגלים. עד שנות ה-90 עיצוב החרב היה בטל בשישים, לרוב. היום, לעומת זאת, המדע שסובב את בניית החרבות מציף את השוק ברעיונות ומוצרים חדשים כמעט כל יום.

לגולשים הראשונים לא היה את היתרון בקיום חרבות בחלק האחורי, התחתון של הגלשן. הם שלטו בגלשן על ידי גרירת רגל אחת במים בכדי לאלץ אותו להסתובב ולתפוס קו כלשהו על הגל!

ב-1935 טום בלייק, הגולש האגדי והממציא הגלשן החלול והמארז נוגד המים של המצלמה, הכיר לעולם את החרב הראשונה (nub keel fin) את הרעיון הוא הביא מתחום הימאות, הוא לקח את חלק מבטן של סירה נטושה התאים וחיבר אותו לגלשן וכך לראשונה תפס פינה ללא שימוש ברגליים. החרב הראשונה שלו הייתה קטנה ורחבה 30 ס"מ אורך ו-12 ס"מ גובה. לאחר כ-10 שנים הגלשנים החלו להיות קלים יותר ואפקט החרב תרם עוד יותר ליכולת התמרון של הגלשן.

ההיסטוריה

האבולוציה הראשונה — Single Fin

האבולוציה הראשונה הייתה איטית מאד. החרב של טום בלייק שונתה על ידי בוב סימונס בשנות ה-40 לדגם שדומה מאד למה שמשתמשים בו היום. סימונס היה חלוץ הרעיון של שימוש בכמה חרבות כאשר המציא את ה-Twin Fin, גלשן עם שתי חרבות.

ג'ורג' גרינואף הוא זה שהחל לייצר חרבות דקות יותר עם יותר גמישות, בהשראת זנב דג הטונה הכחולה. תחילה, הוא השתמש בחרב החדשה על גלשני הברך שלו. לאור ההצלחה של החרב במים, העיצוב של החרב החדשה סלל את דרכו גם לגלשני העמידה כשבוב מקטוויש התאים את העיצוב לגלשנים קלים וקטנים יותר.

האבולוציה השנייה — Twin Fin

בשנות ה-70 סטיב ליס השתמש בחרב של בוב סימונס במערך ה-Twin Fin על גלשני הפיש (Fish) החדשניים שלו. תחילה הפישים של סימונס היו מיועדים להיות גלשני ברך עם שתי הארכות בזנב הגלשן בכדי שהגולש יוכל להניח עליהם את הסנפירים כדי להמעיט את החיכוך שלהם עם המים, בעוד שהם שומרים על יכולת התמרון של הפין-טייל (Pin Tail). הפיש הראשון זכה מעט לאחר מכן לפופולאריות נרחבת בעולם הגלישה.

גולשים עדיין גלשו על גלשנים עם חרב אחת מרכזית בלבד, עד תחילת שנות ה-70, אבל זה היה עתיד להשתנות בקרוב מאד. מארק ריצ'ארדס (האוסטרלי), שהוא עד היום אחד השייפרים המוערכים בעולם, לקח את דגם הפיש הקליפורני של ליס ושינה אותו במעט. באותה העת הוא החל להתחרות על הגלשן שהוא התאים לעצמו, תוך כדי שהוא מדהים את הגולשים והקהל על ידי חיתוכים חדים על הגל שעוד לא נראו עד אז בתחרויות. בעקבות כך ריצ'ארדס הצליח לזכות בתואר אלוף העולם 4 פעמים ברציפות בין השנים 1979-1982 עם מערך ה-Twin Fin שלו, כשהוא משנה לעד את סגנון הגלישה שהיה קיים עד אז.

האבולוציה השלישית — Thruster

בשנות ה-80 השימוש בחרבות גלשני הגלים עמד לעבור שינוי קיצוני. בסוף שנות ה-80, הגולש האוסטרלי הצעיר סיימון אנדרסון החל להתפרסם בזכות היכולת שלו בגלישה על הגלים הגבוהים של החוף הצפוני של אווהו, הוואי. למרות זאת הפריעה לו העובדה שהוא לא הצליח להשתלט על גלשן ה-Twin Fin של ריצ'ארדס בגלים הגבוהים. יום אחד הוא הבחין במישהו עם גלשן Twin Fin עם בליטה קטנה באמצע. הוא שינה קצת את הרעיון והתאים אותו לעצמו, כשהוא יוצר מערך של שלוש חרבות באותו גודל, כשהוא מכנה את המערך ה-Thruster, וזהו מערך החרבות שנמצא בשימוש עד היום. מערך ה-Thruster אפשר לגולשים לבצע בצורה רדיקלית יותר עם המון ספריי, כפי שלא ניתן היה לעשות בעבר. והגלישה גדלה בצורה מונומנטאלית מאז הגיית הרעיון.

למתחילים

אם אתם רק בתחילת דרככם בגלישת הגלים אתם לא אמורים לחוש בהבדלים הקטנים הנובעים מהשימוש בחרבות שונות. אם יש לכם מערך של חרבות נשלפות אז יהיה לכם קל יותר, מן הסתם, להתנסות בסוגים שונים של חרבות.

כשאתם בתחילת הדרך, קרוב לוודאי שתתקשו לייצר מהירות הנחוצה בכדי להרגיש את תגובת החרבות להתנגדות המים. כמו כן, עדיין אין לכם את השליטה על החיתוכים שלכם. אל דאגה, ברגע שתהיו טובים מספיק יהיה לכם חיים שלמים לנסות את סוגי החרבות השונים.

בהתחלה ברגע שאתם מצליחים לתפוס פינה ולרוץ על הגל, ניסוי ראשון מומלץ הוא להוריד את החרב האמצעית מתוך מערך שלוש החרבות בגלשן. או שתנסו גלשנים של חברים עם מערכים של ארבע חרבות, שתי חרבות (Twin Fin) או חרב אחת (בדרך כלל בלונגבורדים ובגלשנים ישנים).

הורדת החרב האמצעית תאפשר לכם לסובב את הגלשן ביתר קלות כאשר הוא עדיין ימשיך להחזיק לכם את הפינה וזה מומלץ בעיקר כשיש גלים קטנים וחלשים שכן, אז חסרה המהירות וגלשן עם שלוש חרבות לא אוהב להסתובב ללא מהירות. גלשן עם שתי חרבות יותר קל להטות אותו מצד לצד וכך ליצור את התנועה הדרושה לסיבוב.

סוגי חרבות

חרבות מקובעות

את החרבות המקובעות מקבעים בעזרת שכבת בדים ופוליאסטר (כמו זו שמצפה את הגלשן) ואינן ניתנות להפרדה מהגלשן. החרבות הקבועות שנחשבות כמעט להיסטוריה, הופכות ליותר ויותר נדירות כמערכות שליפת החרבות משתלטות אט אט על שוק ייצור הגלשנים. בעת הזו, החרבות המקובעות נראות לרוב על גלשני רטרו עם מערך של שתי חרבות.

יתרונות:

• חוזק — מכיוון שהן מקובעות לגלשן לאורך כל הבסיס שלהן זה יוצר חוזק מבני גדול יותר, אם המקבע יודע מה הוא עושה.
• ביצועים יותר טובים — אופן החיבור לגלשן של חרב מקובעת שונה לחלוטין מהחיבור של חרב נשלפת, אופן הגמישות והתגובה של החרב ללחצים יהיה תמיד שונה במעט. את השינוי ניתן להרגיש רק בתור גולש מתקדם. ניתן להיווכח כי רוב הגולשים המקצוענים בעולם גולשים עם חרבות מקובעות.

רוב יצרני הגלשנים בעולם משתמשים הן בחרבות נשלפות והן בחרבות קבועות בגלשנים שהם מוכרים (לרוב נשלפות) אבל רובם מאמינים שהחרבות הקבועות נותנות ביצועים טובים יותר מאלו הנשלפות.

חסרונות:

• תיקון חרב שנשברה — תהליך השחזור של החרב הוא תהליך בעייתי מאד, אתם תצטרכו ללכת לשייפר הקרוב אליכם בכדי שזה ירכיב את החרב מחדש, או ישים לכם חרב חדשה לגמרי אם הקודמת נהרסה או נאבדה.
• חוסר יכולת להתנסות בחרבות שונות — החרבות המקובעות לא מיועדות להורדה והן שם לעד. לרוב, גם כך רוב הגולשים לא מחליפים חרבות אלא נשארים נאמנים לסוג אחד של חרבות.
• עלות ומורכבות — החרבות הקבועות יקרות יחסית וקשה לעשותן בצורה הנכונה. החרבות הנשלפות עשו את חייהם של השייפרים קלים הרבה יותר, האחרונים חושבים, לרוב, שקיבוע החרבות הקבועות הוא התהליך הקשה ביותר בייצור הגלשן.
• חוסר היכולת לנתקם מהגלשן — דבר זה פוגע בייחוד בנוסעים. היכולת להוריד את החרבות מהגלשן יוצרת חסכון אדיר של מקום בתיק הגלשנים.

אם אתם רוצים חרבות מקובעות וודאו שהשייפר שלכם יודע לעשותן טוב!

חרבות נשלפות

חרבות נשלפות הן הבחירה הפופולארית של היום. הם קיימות כבר מאז 1954, אך הן לא היו ניתנות להחלפה ולא היו דגמים שונים זמינים בחנות המקומית. מערכי חרבות נשלפות נותנות את האפשרות להחליף את תבנית החרבות שבהן משתמשים, דבר שסלל דרך חדשה להתאים את הגלשן לגלים שונים ולשפר את יכולת הגלישה במים.

טום מורי היה שם מפתח בהחדרת מערכות החרבות הנשלפות עם סוגי חרבות שונות כבר בשנות ה-60.

בתחילת שנות ה-90 החלו לצוץ יצרנים חדשים של מערכות חרבות נשלפות במקביל לפופולאריות הנמשכת של מערך ה-Thruster (מערך שלוש חרבות). FCS, Future, Red X, O'Fish'l ו-Lok Box היו בין מובילי התעשייה בתחילת דרכה וגם היום למרות שבמשך השנים נוספו כמה יצרנים טובים נוספים.

יתרונות:

הפופולאריות הנרחבת של החרבות הנשלפות הפכה לגדולה כל כך בעיקר בגלל יכולת השימוש הנוחה, במיוחד ליצרני הגלשנים וחנויות הגלישה. הסכנה בלשבור חרב מקובעת ולהרוס גלשן לא מהווה בעיה לאור הפתרון החדש. יצרנים ומשווקים יכלו לשנע יותר גלשנים באותו מחיר עם פחות סיכון. FCS למשל הדגישו את תמהיל השיווק שלהם בתועלת שהמוצר שלהם מביא בנסיעות לחו"ל מבחינת האריזה והשינוע, וכמובן היותו של סלייטר החזית היצוגית שלהם מבחינה שיווקית תרמה אף היא. חרבות הבית של קלי סלייטר, העשויות מפלסטיק בצבע כחול לבן, הפכו לסמל של FCS והחדשנות שהן בחרו להחדיר לשוק.

היכולת לעצב דגמים מדויקים בעזרת תוכנות מחשב גם הוא נתן דחיפה ענקית למערכות החרבות הנשלפות. חרבות מקובעות מעוצבות בזמן השיוף לאחר קיבועם, ולכן לעולם לא יהיו זהות לחלוטין. לפני כמה שנים FCS חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם מכון מחקר הידרודינמי בטזמניה, שבין השאר עובדות איתו חברות תעופה ופורמולה 1. בתחום החומרים לבניית חרבות נעשתה התקדמות נוספת בשנים האחרונות. חרבות קלות יותר ובגמישויות שונות הנובעות משילוב של חומרים חדשים, הינן בנמצא כעת.

חסרונות:

• למרבה הצער, עדיין אין מערכת אוניברסאלית אחת של חרבות נשלפות. על הגולש למצוא חרבות שמתאימות לסוג המערכת המורכבת בגלשן שלו. למשל, לא ניתן להשתמש בחרבות של FCS במערכת של Future.
• אחת הבעיות הנפוצות עם מערכות של חרבות נשלפות היא הסכנה שהחרב תיפול או תישבר מהבסיס שלה. חרבות FCS הן האשמות העיקריות, בהן החיבור לבסיס הוא חלש יחסית למערכות אחרות כדוגמת Future. למרות זאת עולה הטענה שעדיין עדיף לאבד חרב בשווי 50-100 ש"ח על לשבור חרב מקובעת.
• רוב מערכות החרבות הנשלפות, למעט יצרניות כגון O'Fish'l, משתמשות בברגים ממתכת בכדי לקבע את החרבות. המתכת הזו חשופה לבלאי, חלודה, שחיקה והחלפתם בעייתית. ניתן להאריך את חיי הבורג על ידי שטיפה במים מתוקים אחרי כל סשן.

על כל פנים, די בטוח לומר שב-15 השנים האחרונות ישנה הרבה יותר חדשנות והתקדמות בתחום החרבות מאשר בתחום ייצור הגלשנים עצמם.